"שמתי קץ לכאב"

מונולוג שעבר בבשרי למראה עיניהם של אב עם ילדיו אשר בחר לשים קץ לחייו, ובו הוא מבקש: "אל תנתקו – תחבקו"

אב לילדים מחייכים בתמונות החליט לשים קץ לחייו. מקום שהעולם עוצר מלכת כדי להציל חיי אדם ממגפה, בוחר אדם להעביר מסר שבמצב המשפחתי אליו נקלע – טוב מותו מחייו. ומבלי לשפוט איש, ומבלי להכיר פרט מהפרטים, המסר המצמרר שנקלט בי מבחירתו זו מצא דרכו ממנו אליי והחוצה, במילים הבאות:

1. "הכאב שלי מהמחשבות שאולי קיימות בראשי הילדים, אשר הפוכות מהרגשות העזים שיש לי אליהם, הוא בלתי הפיך. אני לא רואה כיצד אוכל לנצח אותו. מדי נשימה הוא מכרסם בי עוד תא ועוד תא. מתפשט הרבה יותר מהר מהקורונה".
2. "גם במשבר עולמי כאשר דמות האב תומך ומחבק ודאי יכולה להועיל, הם עדיין לא לידי. פסגת יצירתי בעולם. כיצד הגעתי למצב הזה?"
3. "לכל יצור חי יש מידת רגישות שונה לכאב. מעשה או מילה שיש בהם כדי לטלטל נפשו של אחד, לא מזיזים לאחר. טרם המציאו את המד שיוכל לתאר בצורה מספרית השוואתית מדויקת את מידת הרגישות המשתנה שאנו מייחסים לדברים הנקלטים בחושינו. המציאו לזה מילה – סובייקטיבי (אישי, יחסי ומשתנה מאדם לאדם). והכאב שלי כעת גדול מהיכולת להמשיך לנשום".
4. "ילדים, בבקשה אל תשפטו אותי. מאמין שמלמעלה תהיה לי יכולת טובה יותר לכוון אתכם, להביא לכם במהלך החיים ניסים שמחים. אז נכון, לא נתחבק או נשחק יותר, אבל תמיד אהיה כאן לשמור עליכם. אמא שומרת למטה, ואני למעלה".
5. "אני לא מודע לכאב שגרמתי לכם או שעלול להיגרם לכם (מאמין כי יפחת אחרת לא הייתי פועל כך), כיוון שכאמור זה סובייקטיבי, אבל אמשיך לפעול מכאן שיכאב לכם כמה שפחות. מבקש אתכם שמחים בהמשך חייכם".
6. "שמחתם תרומם. אשמור על אהוביי הרכים מלמעלה. סלחתי לאימם. העדפתי להסיר מעליה את 'אני הפוגע' על פני, חלילה, להרע לה. אז מאמין שיסלחו לי. עכשיו אוכל לחבקם בדרכי מבלי שאיש יאמר לי אחרת".
7. "הוריי, משפחתי וחבריי. צאו משאלת ה'למה?'. היא סתם תביס אתכם. אוהב אתכם. ומוטב תחתרו אל ההנאה הבאה כי לחיים יש תאריך תפוגה".
8. "הורים, אל תנתקו – תחבקו. אל תתנכרו – תחברו. זה נעים יותר לחיות בעולם הגשמי בשמחה מאשר בכאב. יש ימים קשים לכולם, אבל בראתם את הילדים יחד. בחרתם אלה באלה להביאם לעולם אז תנו עוצמה לבחירה שלכם. מותר להחליט אחרת ולהיפרד, אבל בשמחה ובחברות. כי נקמות מחלישות, ריבים מכאיבים, הגעגוע שורף וההשפלה מאיינת.
9. "מעמד ההגעה לבית המשפט כדי שיקבל במקומנו החלטות על הילדים – בהם זכינו כדי שנאהב אותם ואת עצמנו הכי בעולם – היה סוג של קרינה ממארת. בכל פעם שהגעתי לשם הרגשתי עצמי נחלש. קול קדמוני באוזניי התבייש בי. שבועות לפני דיון ושבועות אחריו. כמה שמח שלפחות מזה נפטרנו".
10. "ולךְ, אימם. יש המאמינים שאמא היא קדושה מעצם לידת ילדיה. אין בי כבר כעס עלייך. שמרי על עצמך, שמחה ובריאה ואלופה עבורם. גאה שזכיתי לסייע בהבאתם לעולם ובגידולם עד היום. מכאן המשימה בידייך. אם תמצאי בליבך את המקום לסלוח לי תמצאי ודאי גם מחוזות של אושר. וחשוב שתהיי שמחה, כי את האמא שלהם. ולכל הילדים מגיעה אמא שמחה, גם אם קרה שכאב לי ממנה מאוד".
11. "אבקש מכאן להיות האחרון שעושה מעשה קיצוני כדי להעביר את מסר כאב הניכור ההורי. לפחות נרגעתי מעט, משיודע כי המסר עבר".

הכותב הוא עורך דין שֶׁרַק מגשר, בשיטת גישור אָהֲוָה: ahva.co.il