שירותי גישור

רצוי. בית המשפט מקבל הודעה שהתחלתם בהליך הגישור וממתין לתוצאותיו, שיכולות להיות שתיים: או שתחזרו לשם לאשרר את ההסכם עליו חתמתם כאן בתום תהליך הגישור ולתת לו תוקף של פסק דין, או שההליך לא יניב תוצאות ואז תוכלו להמשיך להתדיין בבית המשפט.

צד א‘ – בבתי המשפט אתם מאפשרים לאנשים אחרים להחליט עבורכם ועבור הילדים שלכם. אתם מעמיקים את חוסר האמון ביניכם. אתם בוחרים באנשים אחרים שיגישו בשמכם הצהרות ארסיות אחד נגד השני כדי להוכיח טענותיכם, על גבי ניירות רשמיים, למוסד רשמי במדינת ישראל, ניירות שיישארו ביניכם שנים ארוכות ושהילדים שלכם ייחשפו אליהם ביום מן הימים. אתם בוחרים בתהליך שאין לכם בו כל ודאות על משך הזמן או שליטה על התוצאות. וגם לא על ההוצאות. לא הקרובות ולא הרחוקות. לא המשפטיות ולא הנפשיות. לא שלכם ולא של ילדיכם. שינה ללא שינה. אתם דנים את עצמכם לתקשורת מרחיקה. תקשורת מכאיבה. ואולי אף לאיסור עתידי על שניכם לתקשר כלל אחד עם השני. חוסר דיאלוג, חוסר שיתוף פעולה וחוסר תיאום. שנאה. וכל הזמן נחיה בחרדה ובחשש שמסיתים את הילדים נגדנו. נחקור אותם מה הולך אצל ההורה השני. עד שבעוד כמה שנים אחד מהם עלול שלא לרצות עוד בקשר עמנו. צווי הרחקה. משטרה. דיונים ברווחה. ניכור הורי. שוב בבית המשפט. פסק הדין מהיום הראשון הוא נגד עצמכם ונגד הילדים שצריכים לחיות בתוך הדרמה הבלתי פוסקת הזאת. רכבת הרים. אושר אין כאן. איך אפשר ומי רוצה לנהל חיים שכאלה?

צד ב‘ – בתי המשפט לענייני משפחה עלולים להיות שביל לכאוס ארוך שנים. כואב לראות אנשים שחוצים את הרוביקון של בתי המשפט, אם אין מקרה קיצון שמחייב זאת. זה כמו ללכת ולהתאשפז מבחירה בבית החולים. ובמיוחד זה קשה כאשר אני יודע כמה זה אפשרי ויחסית קל להנחות הורים בתהליך שמוביל להסכם בחמישה מפגשים, כשהחמישי נועד לחתימה. מה עדיף, זה או או לבלות שנים בהליכים משפטיים מתישים. כמו שנשווה בין טיסה לחו“ל במחלקה הראשונה ובין בחירה בספינת מעפילים צפופה ומלאת מחלות לעשות את אותה הדרך. מה הסיכוי שנגיע ליעד, וכיצד נגיע?אנשים שהולכים לבתי המשפט לא באמת נפרדים מהאיש ממנו ביקשו להיפרד, הם רק לומדים לשנוא אותו יותר. ניכור הורי וההשלכות הקשות על הילדים עוברות גם לנכדים.

ג' – כי לא נעים לראות את שתי הסבתות, האמהות שלנו, עומדות וצורחות אחת על השניה במסדרונות בית המשפט, אבל זה קרה בעבר וזה יכול לקרות גם במשפחות הכי טובות.

ד‘ – הגשת בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט עלולה להניב את התוצאה הבאה: כתבתי פסק דין נגד עצמי, שמימנתי בכספי ילדיי.

אם עולות לכם סיבות נוספות מוזמנים לשלוח ל:

[email protected]

תקבלו תהליך רגוע, דיסקרטי, בו אתם מוגנים ובטוחים, בו יש לכם שליטה מלאה על התוצאות, במחיר שפוי, תהליך עם סופיות וודאות, וחתימה על הסכם שמשקף את הרצון החופשי של שניכם ובו כל ההסדרים לחיים שלכם ושל הילדים מכאן והלאה, מתוך ראיית הטוב העתידי של שניכם, והעצמה של הילדים במיוחד.

תקבלו גם דרך. דרך חדשה להתבונן על האירוע, לגשר על פערים שעוד צפויים, לשפר את הדיאלוג ולהתבונן על המציאות בעיניים מחברות ולא מכאיבות. כך תוכלו לעמוד בפני אתגר עתידי ממקום יציב ובטוח, למרות שהפרדתם בתים, וסדר יומכם לא יכלול הפתעות לא נעימות.

כהורים לילדים משותפים אתם תפגשו בשותפכם להורות עוד אינספור פעמים. הבטיחו לעצמכם שהמפגש הזה יהיה עם עיניים מחייכות ולב רגוע. מתכון לחיים בריאים יותר.

א: העלות נקבעת לפי כמות השעות שנדרשות להגיע לחתימה ביניכם, בממוצע 10 שעות פרונטאליות ועד 4 שעות לניסוח ההסכם. ובסך הכל כ-14 שעות עבודה בממוצע. העלות של כל ההליך עבור שניכם, כולל ההסכם, פחותה מהעלות של פתיחת תיק בבית המשפט רק לאחד מכם. צלצלו ותבינו עד כמה זה משתלם וחכם גם מהבחינה הזאת.

ב: ומה המחיר שהייתם מוכנים לשלם בעבור שקט נפשי, ילדים מחייכים, פרגון למהלכים רגשיים או עסקיים שתבחרו בהם מהיום קדימה? ומה עם החיסכון בטיפולים נפשיים לאורך השנים שיידרשו ודאי לכם ולילדים אם תבחרו בבית המשפט? יש מחיר לשריטות הנפשיות שנמנע מהילדים שלכם? וכמה שווה לכם היכולת להמשיך ולשבת עם הילדים שלכם סביב שולחן השבת או החג, עם ההורים, האחים והאחיות, בני הדודים, כמו שהיה כל השנים? ומה מחיר הזמן הפנוי שלכם להיות מרוכזים מעתה בהגשמת החלומות האישיים העדכניים שלכם, תחת לריב באסמסים ובניסוחים של כתבי טענות לבית המשפט, הפעלת חוקרים וקבלת הודעות מכאיבות לא צפויות מצד אלה עימם בחרתם להביא ילדיכם לעולם?

נכון שתבחרו באדם אחד, קרוב אליכם רגשית, ותבקשו ממנו שיחת טלפון אחת ביום במהלכה הוא בעיקר יקשיב לרחשי לבכם ויימנע מהשאת עצות.

אם יש סביבכם כאלה המנדבים מידע על מה ”מגיע לכם על פי חוק“, תבקשו מהם שלושה דברים – א. שיראו לכם היכן זה מופיע בחוק, בתקנות או בפסיקה. ב. שאלו אותם אם הם מוכנים לחתום בשמם על העצה הזאת שהם מעניקים. ו-ג‘, תבררו איתם ועם עצמכם כיצד העצה הזאת מקדמת אתכם אל עבר היעד – האושר האישי שלכם ואושרם של הילדים.

פחות להתפתות לקרוא ברשת על מה מגיע לכם ורצוי להימנע משיחות עם אנשים שעוברים או עברו תהליכי פרידה מכאיבים, ממושכים וכאלה שמוגדרים לא מוצלחים.

תלוי בכם. הנחיתי תהליך שנמתח על פני שלושה חודשים שכן היו מספר פעילויות פיזיות לבצע כמו למכור נכס משותף, והיה גם תהליך שלם שבוצע כאן במרתון של יום אחד בלבד. חמש פגישות שהתקיימו אחת אחרי השניה ובסופו חתמו ההורים על ההסכם ביניהם. כך שאת הקצב אתם מכתיבים.

על פי רוב ובממוצע התהליך מתחיל ומסתיים אחרי 5 פגישות של שעתיים כל אחת. אבל במידה וישנן מחלוקות שדורשות ליבון ולא מגיעים בהן לפתרון מוסכם ומהיר המגשר רשאי לשבת עם כל אחד מכם לבד על מנת לגשר על הפערים, ומכאן שההליך יכול גם להתארך.

המגשר אובייקטיבי בהגדרתו. אמצעי המאפשר לכם לתקשר את הרצונות, הצרכים והשאיפות שלכם מעצמכם, מהשותף להורות ומהילדים. המגשר לא מכריע בדבר, לא נותן שום החלטה מחייבת, לא בורר ולא פוסק ביניכם. רק מסייע בהנחיית תהליך שבסופו אתם תחתמו על הסכם שמבטא את הבחירות החופשיות שלכם. עמדתו כלל לא משנה. אין כזו. אין למגשר אג‘נדה, הוא אובייקטיבי מעצם מיקומו בתהליך, ומה שטוב לכם, כל עוד עומד במבחן החוק (יש מעלינו שופט שמאשר את ההסכם) וטובת הילדים המובהקת, בהחלט טוב גם לו.

כאשר אנו בתחושה ממשית ומעשית שאין עם מי לדבר ושאין לנו מה לעשות, אנו מבינים שכאב רב כבר הצטבר והוא יכו לעוף עלינו מכל כיוון ובכל שעה. זה הזמן לבוא לבד. להקשיב, להבין את עקרונות שיטת גישור אהוה, לבחור אם לאמץ אותה לחיינו. משם אולי יתחולל עם הזמן השינוי גם אצל שותפנו להורות.

אי נקיטת שום צעד שיש בו כדי להפיג את הכאב השוהה כעת במשפחה כולה, אצל שותפנו להורות ואצל הילדים המוחלשים, משמעותו שהמצב צפוי להידרדר עוד יותר. נתקשה להגיע לשיפור ללא שינוי הדיאלוג והדינמיקה ההרסנית השוהה כעת, והמועקות צפויות להמשיך להצטבר ולהיערם, כפי שקרה עד היום. הטוב כנראה לא יצוץ לפתע, והרע הקיים יכול להיות רע עוד יותר. אנו כאן מאמינים שאין לב רחוק וברצותנו ממש נוכל להגיע לכל לב ולחולל בו את השינוי (שגם הוא ודאי מייחל לו).

בהחלט כן, עם עורך דין ועם כל אדם אחר שתמצאו לנכון. אבל, ויש אבל: יש לקחת בחשבון שנוכחות של אנשים נוספים בחדר במהלך השיח המאוד עדין שמתקיים בו, מערימה קשיים ביכולת שלכם להביע את עצמכם בשקיפות ובפתיחות וביכולת של ההורה השני להיות כן וגלוי לב עמכם.

אם הסיבה לשמה תבקשו מאדם נוסף להצטרף אליכם להליך היא שאתם מבקשים לחוש יותר מוגנים, היו רגועים ונוחים עם הידיעה שאיש לא מכריח אתכם בתהליך לשום דבר, לא תחתמו על שום דבר שאינכם מעוניינים בו, ואתם רשאים להפסיק את התהליך בכל שלב.

כל המהות בהליך גישור הוא הרצון שלכם בו והאמון שאתם מעניקים לתהליך ולמגשר. ואם זה לא מתקיים, הרשות נתונה לכל אחד מכם לבחור אחרת בכל שלב ושלב. כך שלא ממש יש צורך בליווי. מלבד הגדלת העלויות, ממילא את טיוטת ההסכם תוכלו להביא בפני מי שתרצו כדי שייתן הערותיו, אז כדי שנצליח לייצר טיוטת הסכם, עדיף שתבואו אתם עם עצמכם ועם מלוא הרצון הטוב שלכם. ואם לא לעצמכם, אז הילדים שלכם ודאי היו רוצים בכך.

מהחוויה האישית שלי, בימים אלה המילים הדומיננטיות העוברות בראש נעו במרחב השלילי: נכשלתי, פישלתי, אכזבתי, גורשתי, גירשתי, הואשמתי, הונמכתי, נפגעתי, ננקמתי, נתקעתי, פגעתי, הרסתי, החרבתי. שנאה, כעס, כאב, פחד, בלבול, חורבן, נקמה. כאלה.

אבל החלטתי לשנות כיוון.

בחרתי למקד מחשבה במילים כמו הזדמנות, הגשמה, יצירה, אמת, פנאי, ג‘נטלמניות, טוב לב, ביטחון, ודאות, ערכים, דמיון, אופטימיות, כנות, הערכה, הודיה, הודאה, העצמה, השלמה, הבנה, הכלה, נתינה, חיבוק, כבוד. כאלה.

במקום להתגרש אמרנו לעדכן את הסטטוס. במקום גרושתי אמרתי אם ילדיי, אהבת נעוריי. במקום ’הסכם גירושין‘ אמרנו ’הסכם לחיים מאושרים בנפרד‘. במקום ילדים להורים גרושים אמרנו ילדים להורים מעודכנים. במקום ’דמי מזונות‘ אמרנו ’דמי איזון וצמיחה‘. במקום כישלון אמרנו התפתחות. במקום נטישה אמרנו צמיחה. במקום מרמרת אמרנו חגגת. במקום לקלל על השינוי אמרנו 'ברוך מעדכן עדכונים‘.

וזה נתן עבודה.

כן. ואם בחרת לפתוח את השאלה הזאת נדמה שהגיע הזמן לבחור בכיוון אחר. אם אתם חשים שכבר כמה שנים אתם על ספינת מעפילים שמה שהיא הביאה עליכם עד כה זה בעיקר כאבי לב וכיס, ניפגש עם אחד מכם לבד או עם שניכם יחד ונחשוב ונמצא את הדרכים להחליף יעד ב-WAZE המשפחתי שלכם. זה אפשרי והילדים יהיו הראשונים לברך ולשמוח על ההחלטה הזאת.