מלחמות הורים בדלתיים סגורות

פרסום ראשון: כ-16 אלף תביעות משפטיות של הורים נגד הורים נותרו פתוחים בשנת 2018 בבתי המשפט לענייני משפחה * כ-64 אלף הורים וילדים בממוצע נמצאים במסגרות של תביעות הדדיות, נתק תקשורתי ומועקות נפשיות * רק 5% מהתיקים נגעו לאישור הסכם גירושין בהסכמה * שיטת גישור חדשה בשם "אהוה" מבקשת לשים לזה סוף. והתחלה חדשה

טיזר

מייסד גישור אהוה, עו"ד מוטי דנוס: "עשרות אלפי ילדים מתעוררים מדי בוקר למלחמת הורים ממשית ומאיימת. יש לקוות כי חשיפת הנתונים תוביל מהלך אשר יחייב זוגות הורים להביא את נישואיהם לכדי סיום אך ורק בתהליך של גישור ובכך לחסוך ממאות אלפי הורים וילדים שנים ארוכות של סבל פיזי ונפשי, כלכלי ובריאותי" 

43,481 תיקים ותביעות, בקשות והליכים, בין בני אותה המשפחה, היו מצויים בהתנהלות בסוף שנת 2018 בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל. 36.5 אחוז מהן, כ-16 אלף תביעות, שהם כ-32 אלף איש, התנהלו בין הורים בתביעות הדדיות שהגישו אלה כנגד אלה בנושאים של מזונות ומדור, תביעות כספיות ורכושיות, תובענות בענייני קטינים ועוד.

את הנתונים חושף השבוע עו"ד מגשר מוטי דנוס, מייסד מרכז גישור אהוה בקיסריה, המוביל הליכי גישור בשיטה שיצר ולאחר שנתיים בה הוא מעבירה לזוגות הורים אשר מבקשים לסיים את קשרי הנישואין ביניהם. "פניתי לדוברות הנהלת בתי המשפט ושאלתי", מספר דנוס, "כמה תיקים תלויים ועומדים בבתי הדין לענייני משפחה בסיווג לקטגוריות – מדור ומזונות, הסדרי שהייה, פירוק שיתוף וכיו"ב. תחילה השיבה לי הדוברת עו"ד איילת פילו שהיא לא בטוחה שהנתונים קיימים, אבל לבקשתה הוכנה הרשימה וכעבור שבועיים שלחה אותה אלי לאחר שהנתונים רוכזו ממזכירויות כלל בתי הדין למשפחה ברחבי הארץ".

ומה מצאת?

"גיליתי את עומקה של מלחמת ההורים המתנהלת במחשכים, בדלתיים סגורות, בחסות החוק, ובאצטלת טובת הילדים. אם נשאיר בצד את נושא הצוואות, ירושות, וסכסוכים משפחתיים שאינם בין הורים לבין עצמם, אנחנו נשארים עם כ-36 אחוז מהתיקים – 16 אלף תביעות – שהם במשפט מסכם קצר – 'אבא נגד אמא ואמא נגד אבא'. ואם ניקח בממוצע שני ילדים למשפחה, הרי שמדובר בעוד כ-32 אלף ילדים, ובסך הכל באומדן של כ-64 אלף איש, המייצגים 16 אלף משפחות בישראל, שמנהלים תיקים משפטיים אלה כנגד אלה. וזה רק בשנה אחת ורק בבתי הדין האזרחיים. בבתי הדין הרבניים מתחוללת ודאי מהומה דומה".

מה זה מלמד אותך?

”זה מלמד אותי בצער רב שמאות אלפי ילדים מתעוררים בישראל מדי בוקר למלחמת הורים ממשית ומאיימת, המתנהלת בבתי המשפט בין אימם ובין אביהם וכביכול למען טובתם. אם היו שואלים את הילדים מהי טובתם, הדבר האחרון שהם היו אומרים זה שהם רוצים שההורים שלהם יתבעו זה את זו וינהלו תיקים משפטיים במשך שנים ארוכות, יכלו את המשאבים הכלכליים של הילדים עצמם, יחסלו את האנרגיות החיוביות של ההורים, שאמורות להיות מופנות לילדיהם, וישנאו אחד את השניה משך כל הזמן הזה. הדבר הראשון שהם כן היו מבקשים זה ’אמא, אבא – די להילחם זה בזו. אתם לא חייבים לישון יחד, אבל לראות אתכם שונאים ונאבקים אחד בשניה עושה לנו רע על הנשמה‘“.

מהנתונים עולה עוד, כי מאמצי הבאת זוגות הורים להסכם פרידה מוסכם אשר מובא לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין, אינם מניבים פירות: רק 756 תיקים – המהווים 5 אחוז בלבד – מכלל 16 אלף התיקים הרלבנטיים המטופלים בבתי הדין למשפחה, עסקו באישור הסכמי גירושין בין בני זוג. "הוכח שיש ביכולתו של מקצוע הגישור לסיים מחלוקות משפחתיות בצורה מהירה, נעימה, דיסקרטית ובעלוּת נמוכה", מוסיף דנוס, "ללא צורך בהכאבות מילוליות וניהול תיקים בפני שופטים. ולמרות שהדבר הוכח, נדמה כי אין הסברה מספקת, אין קמפיינים ממשלתיים שקוראים לזוגות הורים לבחור באפשרות הגישורית על פני המשפטית-דיונית. אין הפניית גישור חובה אלא חובה להעביר כל תיק לפגישת מידע, היכרות ותיאום (מהו"ת), שלאחריה אין חובה לנהל תיק דווקא בגישור. חשוב שנבין שמדובר באינטרס ראשון במעלה של המערכת בכללותה – המשפטית והחברתית – שתיקי משפחה בין הורים לא ינוהלו במסגרת הכרעה שיפוטית אלא במסגרת הסכמה גישורית".

מדוע?
"שנרחיב על עלויות אבחונים וייעוצים וטיפולים ונזקים שנגרמים לילדים שנקרעים בין ההורים שלהם שרבים זה עם זו? שהופכים בעל כורחם לסוכני מידע ולכלי במלחמה הזו שלא נגמרת? חייבים לשנות ולו עבור הילדים את הדינמיקה הרגולטורית שמאפשרת את המשך המצב הזה. אנחנו מגדלים דורות של ילדים עם פגיעות נפשיות נרכשות מילדות. זה רע ומר לנו כחברה".

מה הציפייה שלך עם חשיפת הנתונים?

"אני מאמין ואפעל להובלת מהלך אשר בסופו יחייב זוגות הורים להביא את נישואיהם לכדי סיום אך ורק בתהליך של גישור ובכך לחסוך ממאות אלפי הורים וילדים שנים ארוכות של סבל פיזי ונפשי, כלכלי ובריאותי. ראוי שהמחוקק ינתב הורים המבקשים לסיים את קשר הנישואין אל עבר המגשרים, המסוגלים להביא לחתימת הסכמים בלב חפץ וללא כפייה על מי מהם. יש מחיר לאובדן החברות והנתק שנוצר בין זוג הורים המנהלים תביעה משפטית ביניהם 4-5 שנים לאחר שנפרדו? אין. גם אין מחיר לכאב המיותר של הילדים מהמעשה המשפטי הנ"ל, שילווה אותם לשארית חייהם. ראוי שהמחוקק יעצור את ההתקוטטות ההמונית הזו כי הדלתיים אולי סגורות אבל הלבבות במשפחות שלמות – מדממים".