על ילדים ומסכים

על ילדים ומסכים

"אני כל הזמן בריב איתו על המסך. זה מביא אותי למקומות לא טובים. והיחסים שלנו מידרדרים. הוא ילד מדהים אבל אני מאבדת אותו. יש לך עצה?"

"הוריי אמרו עלי אותו הדבר. אז לא היה מסך אבל היה משהו אחר. רובינו מצויים בסיטואציה זהה. והבנתי כמה דברים: ראשית, אין לי שום יכולת לשפוט אותם או לבקר או לדעת מה באמת טוב או רע עבורם בהקשר הזה. הם, שיחיו עד גיל 150 ואייפון X יהיה מוצר מוזיאוני עבורם. קטונתי מלומר להם מה נכון ומה פחות נכון לחייהם הבוגרים בהקשר הטכנולוגי של היום, כי אין לי שמץ של מושג מה זה אומר לגדול בחוויה שבה הכל והם עצמם מתועדים ומשודרים ללא הרף מגיל אפס. לבתי הצעירה יש 500 עוקבים במיוזיקלי. היא מדברת איתי בהיגיון של מנהלת על 'מחויבות לעוקבים שלה'. בגיל 10 חשת מחויבות ל-500 איש?

"שנית, הם מודעים הרבה יותר לנעשה סביבם מהדור שלנו. יש לי שיחות עם חברים חיילים של בתי הבכורה, והם ברמת פתיחות ומודעות ורגש ושכל ויכולת הבעה ואותנטיות וחשיפת חולשות – פי כמה ממה שהיינו. כך לפחות בחוויה שלי. הם נושאים תובנות שאנשים בגילנו היינו מאושרים בהם, ויש להם פור של 30 שנה עלינו, כן?

"שלוש, הבנתי שיש תועלת גדולה יותר אם אני מותיר את זכות הבחירה בידיהם אבל מסביר להם כל העת במקביל על כוח האיזונים בחיינו אל מול כוחן ההרסני של ההתמכרויות ומנות היתר, בכל תחום; מראה להם את האפשרויות האלטרנטיביות שקיימות להם לכל שעה שהם משקיעים במסך; יוזם חוויות משותפות; מדלל בעצמי את נוכחות המסך מולם; ועושה הבדלה בין מסך של משחק ובין מסך של יצירה או עבודה. כלומר, אם הם יוצרים במסך, זה מקובל עלי. אם הם עובדים במסך, בהחלט כן. אם זה זמן קריאה ולמידה, כן. אם זה העברת שעות במשחקי יריות מסחררים, אז עם הגבלה עצמית. הם קובעים את הזמן והם שמתחייבים בפני עצמם לעמוד בזה. אני מנחה אותם לומר את המילים, אבל ההתחייבות היא שלהם לעצמם. שירגישו את הצריבה של לא לעמוד במילה של עצמם ויתקנו מתוך עצמם. אני לא שוטר, רק מגשר.

"ואחרונה, ציירתי קו. כמו הקו של החוק אותו לא עוברים. כך ציירתי קו – שמעבר לו יש הצבת אולטימטום, ריב, צעקות, כעסים ארוכים, חלילה הענשה – אותו אני לא חוצה. זו השתדלות מתמדת וקשה כי היא מחייבת אותי לבחור מילים בקפידה לפני

הכותב הוא עורך דין שֶׁרַק מגשר, בשיטת גישור אָהֲוָה: ahva.co.il

כלי נגישות